יום שבת, 5 באפריל 2014

סיכום

לסיכום, נהניתי מאוד לחקור את משפחתי ואת עברה. למדתי על חיי סבי והוריו כאשר רק עלו לארץ ישראל.
גיליתי הרבה דברים על אבי ואמי, והכרתי יותר לעומק את משפחתי המורחבת בעזרת אילן היוחסין והמחקר. בתחילת העבודה התרגשתי מאוד לעשות אותה וחשבתי שילך לי די בקלות, אבל עם הזמן הבנתי שאני לקראת סוף הגשת העבודה ועוד לא סיימתי את רוב הראיונות והמשימות שהייתי אמורה לסיים ממזמן. את בעיה זו פתרתי בכך שנעזרתי בעבודת השורשים של אחותי ובכל זמן פנוי שהיה לי הייתי מסיימת פרק אחר.
בנוסף לכך, בעיה נוספת שהייתה לי היא עם אילן היוחסין, עבדתי המון זמן בכדי להבין איך האתר עובד ובמציאת תמונות של בני משפחתי.
 במהלך העבודה למדתי איך בונים בלוג ואילן יוחסין, שאלו דברים שנראים בהתחלה מסובכים ולא מבינים אך מאוד קלים ונוחים משום שאפשר לשנות את התוכן כל הזמן. הכרתי את משפחתי המורחבת והמצומצמת מקרוב יותר ונהניתי להקשיב על הדברים שסופרו לי עליהם. 
הדבר שהייתי משנה בעבודה זה את דרך הלימוד, הרגשתי שאני מנסה ומשחקת עם האתרים בכדי שאני ידע איך לעבוד איתם ובנוסף לזה היה חסר לי פירוט של הסבר על הפרקים של המשפחה, חפץ ישן ואילן יוחסין. בסך הכל מאוד נהנתי לעשות את העבודה ולהתקדם בידע שלי במחשבים.

פרק הרחבה - סבא ישראל

סבי נולד בחיפה, והוריו ברחו מווילנה שבפולנייה וניצלו מהנאצים שפלשו לשם.  הם השאירו אחים ואחות שנספו כולם בשואה, יחד עם כל רכושם שאבד.
היות והיו דתיים וכדורי אמונה הם עלו ארצה לתחילה לטבריה.
בטבריה פרץ האירוע של "השיטפון הגדול" וביתם נשטף וכוסה בבוץ. לאחר מכן עברו להתגורר בשכונת תל עמל, הלא היא חליסה - בשפת שכניהם הערביים, ששכנה בין העיר חיפה, לבין מפרץ זבולון והקריות, מוקפת בתושבים מוסלמים. הבית היה מושכר. בבית הייתה צפיפות ומצוקה כלכלית גדולה, והתקופה הקשה הייתה בתוך המאורעות שלפני, ובמשך מלחמת השחרור. האח הבכור צבי ז"ל, שהיה ספורטאי מצטיין במקצועות המים (קפיצות רעבה, מגדל בקומה ה-3 של בריכת בת-גלים, ושחקן בנבחרת כדור מים, ומתאבק. הוא שרת מטעם ההגנה המשטרה הבריטית כנוטר, ובשאר תפקידים, שהתאימו לו כדובר אנגלית רהוטה. היה ממדריכי ומקימי המחזור הראשון של השייטת שבחיל הים, וכשכזה, היה בין הראשונים שצלל הרבה בכישון המזוהם, ועקב כך נפטר מסרטן. השאיר אישה ו-2 ילדים. אז עוד לא ידעו שישי קשר להרעלות מהכישון.
אך נוסף משה, לוחם מחתרת לח"י, נכלא על ידי הבריטים, בלטרון, ורק עם קם המדינה שוחרר היישר למערבולת הקרבות בדרום, נגד הצבא המצרי, הפולש, תחת פיקודו של המכת "הזקן" שהיה ממקימי הפלמ"ח. רק כעבור שש שנים, כשהוא עדיין בשיא ילדותו, נפגש איתו סבא בהפוגה מהקרבות. האחיות הגדולות התגייסו מההגנה לבריגדה במצריים, במסגרת מלחמת העולם השנייה. כשהשתחררו, שרה הקימה משפחה במכמורת, ואחר כך עברו למושב צמוד לכפר ויטקין. דבורה, לחמה בשורות הפלמ"ח, בירושלים הנצועה. האחיות האחרות גם הן, שתיהן, שירתו כמובן בצבא והקימו משפחות. היות והבית בחליסה, הפך לעמדת אש בין ההגנה למוסלמים שהקיפו, פינו את המשפחה והפכו אותה ל"פליטים". סבא ואחותו בקיבוץ דגניה ב', עד שהצבא הירדני והסורי, פלשו לעמק הירדן. ואז עליזה ואחר כך הקימה משפחה בכינרת. סבא- עדיין ילד פליט, פונה למשפחת האחות שרה, כשהעיר חיפה שוחררה, חזרו ההורים וסבא לבית שכור, הפעם בכרמל הצרפתי, כשליד היה בית הכנסת, שם היה הולך עם אביו ששימש שם כחזן. חגיגת בר  המצווה של סבא זכורה אצלו כאירוע מיוחד, מאחר שדודו מטבריה אירח אותו, כדי ללמדו את הטעמים להפטרה. בחגיגה, בבית בחיפה, כל הכיתה שלו מכפר ויטקין הוזמנה והוסעה מהמושב, בהפתעה שגרמה לו להתרגש. ההורים דיברו ביניהם יידיש, ועם הילדים דיברו עברית. כשרצו לדבר בסוד, כי הילדים החלו להבין יידיש, דיברו בשפת ילדותם רוסית- פולנית. כשסבא, שהבין גם כן יידיש, רצה לדבר בשפת יידיש, וכמעט תמיד נזהר שלא ישברו לו השיניים. אחריי כיתה חמישית- תיכון, החל סבא ללמוד בבית הספר כדורי, חקלאי. כשסיים, התגייס לנח"ל עם הגרעין שלו מהנוער העובד, יחד הקים את קיבוץ עין גדי. תוך כדי- שירת בנח"ל המוצלח, השתחרר ועבר למטולה כמדריך מטע. באחד הימים, ודווקא בבית הדואר, אליו הוא ניגש, הלכה במקביל באותו מקום חיילת נחמדה מאוד, עם צמה גדולה, בשם אסתר הלא היא סבתא אתי, שהייתה מורה בשירות לאומי, בוגרת "בני- עקיבא", ומיד החלה האהבה לפרוח. אל החתונה- ב"מועדון הקצינים" שעל הכרמל בחיפה, ועד רם צבאי, הגיעו כל האורחים ממטולה באוטובוס מלא, והיה שמח. סבא שהיה מסורתי, וסבתא ז"ל שהייתה דתייה, הסתדרו והתפשרו ביניהם מבלי לעקוף את נושא הדת אחד על השני. עם הזמן, המסגרת החברתית ובית הספר במטולה, עברו להיות מסורתיים בלבד. אבל בבית, בימי שישי, הודלקו הנרות שבת ונשמרה הכשרות. וההורים, כובדו ורבו נחת מילדיהם ונכדיהם. סבא נפצע בצניחה במילואים, ולמרות נכותו המשיך עם סבתא להקים משק, ותוך כדי- לעבוד כשכיר בפעם השנייה כ- "רבש" במטולה,
בזמנים הקשים של ההפגזות וחדירות מאחוריי גבול הלבנון המחבלים, הפריעו לעבודה, ללימודים והקשו על החיים. כמשפחה מלוכדת התגברו על הכל למרות המצב הכלכלי עם החובות והסכנות. סבא היה הרבה ימים ולילות מחוץ לבית, והאמא גידלה הרבה לילות את ילדיה בחדר הביטחון ובמקלט הציבורי. לאחר תקופה, סבא עבר להיות שכיר במרכז קנדה כ "קבט". תוך כדי, ילדיו נשאו והקימו משפחות. סבתא ז"ל נפטרה ממחלה קשה אחריי שסבא סעד אותה כמה שנים, כדי להקל על סבלה. כמוהו , כילדיו, אהבו אותה מאוד, וגם כל המכרים, השכנים והחברים. זמן קצר לאחר מותה, סבא איבד את בנו הבכור- רותם ז"ל, ולמרות שזה קשה מאוד, הוא מנסה לעבוד ולהיות אופטימי, מוקף בילדיו ובנכדיו, כן ירבו.      

    

יום שישי, 4 באפריל 2014

סיפורו של חפץ

אוסף הבולים היה שייך לסבתא של אמי, וסבתא שלי פולה (ז"ל) קבלה את החפץ כשהייתה נערה. סבתי אספה את הבולים ממכתבים שקיבלה מרוסייה, מחברות ובני משפחה שהתגוררו שם.
בנוסף על כך, היא גם הייתה קונה מחנויות לאספני בולים. סבתי העניקה את אלבום הבולים לאמי שהייתה בכיתה ד'. אמי שמרה על הבולים כל השנים ושמה אותו בחדר במקום קבוע בארון.
היא לא נתנה לאף אחד לגעת בו והייתה מחזירה אותו תמיד לאותו מקום, כי הבולים היו יקרים לה מבחינה רגשית- מסבתא, לאמא ולבסוף לבת.

 לאמי החפץ חשוב מאוד, כי הוא היה יקר וישן ויש בו בולים מאוד יפים, מיוחדים ונדירים. מהבולים היה אפשר ללמוד על  סוגים שונים של בעלי חיים, על סוגי מכוניות ודמויות מתוכניות, בנוסף לכך באלבום יש בולים של סדרות טלוויזיה שהיו ברוסייה, סדרות של דמויות מוול דיסני, סדרות של חיות מחמד, חיות בר ומכוניות.

עץ שורשים - משפחת גיל


יום שבת, 25 בינואר 2014

משפחתי

אנחנו במשפחה חמישה נפשות: אבי - עופר, אמי - סופי, אחותי הגדולה - עמית, אני - דניאל ואחי הקטן - אדיר.

בפרק זה אספר לכם  על כל אחד מבני משפחתי.

 אבא - עופר

אבי נולד בשנת 1964 בבית החולים הנמצא בצפת במשקל של 3.8 קילו גרם.
הוא גדל במושבה "מטולה", הנמצאת בצפון הארץ יחד עם ארבעת אחיו:
  1.  רותם ( ז"ל ) - הבכור
  2. עופר ( אבי ) - השני
  3. איתי - השלישי
  4. אלעד ( הכי קטן ) - רביעי 
סבי היה חקלאי ולכן אבי וכל אחיו עזרו לו בעבודות: הוא היה אוסף ביצים ביחד עם אחיו רותם (ז"ל), עוזר בריסוס המטעים ואוסף את חתיכות העצים שגזם סבי לערימות למען חימום הבית.

אבי למד בבית ספר במטולה הנקרא "הנדיב" שהיה בית ספר ממלכתי דתי, לאחר מכן הוא למד בתיכון בקריית שמונה הנקרא "דנצינגר", במגמת מכניקה במקצוע מזגירות.

שסיים את לימודיו בתיכון הלך ללמוד בפנימייה בעיר טבעון הנקראת "קדם - צבאית", עם משמעת צבאית ושם למד מכונאות רכב.
אבי התגייס לצבא אחרי תחילת מלחמת לבנון הראשונה ושירת בגדוד "קשר", בתפקיד מכונאי רכב בגדוד.
אבי עבר לגור בתל אביב וחיפש עבודה, בהתחלה עבד אצל קבלן בעבודת עפר בטרקטור ולאחר מספר חודשים החליט שהוא צריך למצוא עבודה אחרת, חבר של המשפחה הציעה לו לעבוד בבית החולים "אסותא" כאיש אחזקה ולאחר שעשה ראיון עבודה התקבל,הוא התחיל בתור איש אחזקה שמתקן עגלות, צבע, מזגנים וסתימות.
במשך הזמן הוא התקדם בעבודה, בית החולים גדל והתרחב ואבי יצא לקורס של מנהלי אחזקה, הוא סיים את הקורס בהצלחה ונהפך להיות מנהל האחזקה של בית החולים "אסותא" עד היום.

את בר המצווה שלו הוא חגג במטולה ואת הקריאה בתורה הוא למד בבית הרב.
את העליה לתורה אבי עשה בבית כנסת במטולה ולשם באו כל המשפחה והחברים, הם הזמינו טבחית שמבשלת אוכל טעים במיוחד בקריית שמונה, ולאחר מכן הייתה מסיבה לחבריו של אבי מהכיתה ולילדי המושבה.
ביום הבר מצווה עם סיום העלייה לתורה, היה נהוג להביא מאכל שנקרא קיגל, המאכל הוכן בבית המלון "ארזים" על ידי הסבתא של בעלי המלון שבמקרה היתה קרובת משפחה של אבי.

בחופשות היו נוסעים כל בני המשפחה והחברים לטיולים בסיני בחופים המרהיבים שם הם ישנו באוהלים על החוף, קרוב למים.
אבי זוכר מילדותו שלבן דודו - רונן, היו סוסים בחצר והם היו רוכבים עליהם, הם גם היו עושים טיולי טרקטרונים ביחד בנוסף לכך משום שאבי היה גר בצפון, זכור לו שהיו המון קטיושות ולכן גם אזעקות וכאשר הוא היה נכנס למקלט עם חבריו הם היו משחקים ופוחדים ביחד.
לאבי במטולה היתה חצר מאוד גדולה, וכשהיו באים אליו חבריו הם רוב הזמן בילו בה, הם גם היו הולכים למפל התחנה כדי לשחות ולעשות שם טיולים בנחל.
במטולה היה מועדון שנקרא "בית העם" ובו הם היו מתאספים כדי לשחק ולראות סרטים ביחד, היתה גם בריכה שבה הם היו משחקים במשחקי ספורט ועושים תחרויות שחיה.
אבי היה בונה עם חבריו עגלות מעץ עם גלגלים מהירים והם היו יורדים איתם את הירידות במושבה.

הקשר שלי עם אבי הוא קשר טוב מאוד משום שאני תמיד עוזרת לו בדברים שהוא מבקש, הוא מסיע אותי לכל מיני מקומות שאני מבקשת ועושה בשבילי המון דברים.
אני מאוד אוהבת לשחות איתו כי הוא מלמד אותי ועושה לי המון תרגילים חדשים, שאנחנו ישנים בים אנחנו קמים מוקדם בבוקר ושוחים עד סוף המצוף, אני זוכרת כשהגענו למצוף תפסתי דג ואז נתתי אותו לאבא שלי והוא זרק אותו באויר כדי שאני יראה את הגודל שלו. בנוסף לכך אני מאוד אוהבת לצאת עם אבא שלי לטיולים ולנהיגה ברנג'ר של אח של אבא: שאנחנו נוסעים לצפון - מטולה אנחנו נפגשים עם המשפחה ואבא שלי מנצל את ההזדמנות לנהוג ולהסיע אותי ואת אחי ברנג'ר בירידות הגדולות של מטולה בין המטעים.







אמא - סופי 

אמי נולדה בשנת 1975 בבית היולדות תל השומר בתחילת החודש השישי במשקל 700 גרם, היא הייתה באינקובטור במשך 4 חודשים ובגיל חצי שנה עברה ניתוח דוקטוס שהוא ניתוח המחבר בין העורק של הלב לריאה, ניתוח זה מאפיין ילדים פגים.

אמי גדלה בתל אביב עם עוד 2 אחיה: אחות גדולה - דנה ואח קטן - רוני, אמי הייתה בת אמצעית למשפחתה.
הוריה של אמי דיברו בניהם ועם הילדים רוסית ועברית, אך סבתה דיברה איתה יידיש.

אמי הייתה ילדה טובה, חייכנית ועוזרת המון בבית היא הייתה מנקה אותו, הולכת לשוק לקנות דברים ומאכלים, כשהיה לה זמן הייתה עוזרת לאמה בעבודה ואת כל זה עשתה בכיף, אהבה ורצון מבלי שיבקשו ממנה.
אמי לא הייתה בעייתית בגיל ההתבגרות, ותמיד שהיא שמעה אחרים מדברים עליו ועל כמה שהילדים מתחילים לעשות בעיות היא חשבה שהיא בכלל עדיין לא עברה אותו.

היא אהבה לשחק עם ילדים מהשכונה (והיו הרבה) בקלס, גומי, חבל, מורה ותלמידה ועוד...
עם כל זה שהיא הייתה מוקפת בחברים היא לא רצתה לחגוג בת מצווה בשום מקום, הוריה הציעו לה כל דבר אפשרי וגם את הדברים הפשוטים/המפוארים ביותר היא לא רצתה!, לבסוף לאחר שכנוע רב של הוריה היא חגגה בבית עם חברים בארוחה.

אחת מהמסורות המשפחתיות של אמי בביתה הייתה ללכת כל יום שישי לסבתא מריים (ז"ל) ביחד עם אחותה דנה, סבתא הייתה מכינה ארוחות טעימות ואחותה לובה הייתה מגיעה ועוזרת לה. אמי ואחותה היו נוהגות לעשות הופעה לכבודן.
בנוסך לכך משפחתה של אמי תמיד הייתה מארחת בחגים את המשפחה והחברים, היא זוכרת שאמא הייתה מכינה לכבוד החגים את המאכלים הטעימים ביותר.

אמי זוכרת שכשהייתה בכיתה ד' בל"ג בעומר היא חגגה את החג עם משפחה וחברי הוריה בחוף הים בראשון לציון, ושם הלכה לאיבוד, אחרי שעות רבות מצאה אותה משטרת החופים בקיוסק בחוף, הם היו מאוד נחמדים משום שהציעו לה חטיפים ושתיה, שסתבי פולה (אמה)  הגיעה לקיוסק היא התעלפה.
אביה של אמי הביא לבית גם כלבים מסוג בולדוג צרפתי, מרוב שהוא היה קטן אמי תמיד הכניסה אותו לכיס של החלוק, לאמי הייתה עוד כלבה שקראו לה סנדי, היא אמצה אותה מכיוון שכל פעם שאמי הלכה ברחוב היא הייתה נצמדת אליה, כשאנחנו אימצנו את הכלבה שלי לולה, אמא אמרה שהיא מאוד מאוד דומה לכלבה שהייתה לה - סנדי.

הקשר שלי עם אמי הוא קשר מיוחד מכיוון שהיא כמו אחות בשבילי, אמא שלי מאוד אוהבת לספר לי ולמשפחתי בדיחות והיא גם צוחקת ומצחיקה אותי הרבה, אני מספרת לאמי כל דבר ואני מאוד אוהבת להתייעץ איתה בכל מיני עניינים חשובים מהבית ספר והחוג עד לשטויות הכי קטנות.



איך הכירו?

אבי 

אבי הכיר את אמי בזמן העבודה, הוא היה נוהג לעבוד במסגרת עבודתו במכונים השונים של בית החולים, באחד ממכוני הדימות כשאבי נכנס לבניין, הוא שם לב למזכירה חדשה,יפה וחייכנית.
הוא הביט בה ושאל לשמה ובאותו שבוע אבי הגיע בתדירות גבוהה יותר בכדי לראות אותה, לנסות לדבר ולהכיר אותה.
באחת הפעמים התנהלה שיחה קצרה שהובילה לתחילת הקשר בניהם.


אמי

אמי הכירה את אבי דרך העבודה, אבי עבד בבית החולים אסותא ואמי עבדה כמזכירה, היא ראתה אותו מעט זמן בכמה חודשים.
מנהלה שאל אותה עם היא רוצה לצאת איתו (עם אבי) אך היא סירבה, אחרי כמה זמן אבי הציעה לה לצאת איתו והיא הסכימה, הם יצאו 4 חודשים ואחרי 4 חודשים הוא הציע לה נישואין, לאחר 3 חודשים הם התחתנו.

החתונה 


אבי ואמי התחתנו בגן האירועים - "הגן הטרופי" בקיבוץ עינת גבעת השלושה.
החתונה היתה מושקעת, יפה ומרגשת והטקס נעשה כהלכתו.
לחתונה הגיעו כל עובדי בית החולים של אבי, החברים של אבא ואמא, חברי הילדות של אבא מהצפון והמשפחה המורחבת של אבא ואמא.
את החתונה הם אירגנו בעצמם, הם קבעו את האוכל, השירים, התקליטן וכו..

שבועיים לפני החתונה אמי בחרה את השמלה מכיוון שידעה בדיוק איזה שמלה היא רוצה: פשוטה, לבנה עם פרחים וזר פרחים על הראש, היא טוענת שגם היום לא הייתה מחליפה את השמלה באחרת.






אחותי - עמית 


יש לי אחות גדולה שקוראים לה  עמית, היא נולדה בתאריך 3.2.1998 י"ח בשבט, בבית החולים ליס בתל אביב , במשקל של 3.450 ק"ג
עד גיל שלוש, היא גרה  בתל אביב ולאחר מכן עברה לגור בראש העין.

בגיל שנה התחילה ללכת , ובגיל חמישה חודשים יצאה לה השן ראשונה. המילה הראשונה שאמרה הייתה אבא ולאחר מכן אור.

אחותי למדה בבית הספר היסודי "אפק" והייתה איתי עד כיתה ג' שם, היא למדה בחטיבת הבנים "גוונים" ועכשיו היא לומדת בתיכון "בגין" בכיתה י'.

בכיתה ג'-ד' , הייתה בחוג מחזות זמר בהנהלת שלמה סדן (שחקן מהסדרה רמת אביב ג') , ובסוף השנה העלו את ההצגה אוליבר טוויסט ומרי פופינס. ביסודי השתתפה במקהלת בית הספר, והופיעה ביום העצמאות בראש העין. בכיתה ז' הצטרפה לצעירי ראש העין, שם היו שרים ומופיעים, בכיתה ח' נרשמה לחוג ג'ז עם המורה שלומי ועד היום היא נמצאת בו, בנוסף לכך אחותי נמצאת גם בצופים, בכיתה ט' עברה קורס מדריכים וכיום היא מדריכה בשבט "מושבות" הנמצא בפתח תקווה, מכיוון שהוא שבט חדש ויש בו יותר חניכים ממדריכים, לכן בוחרים מדריכים אחראים מראש העין שבכל יום שלישי ושישי ייסעו בכדי להדריך שם.

כשהייתה קטנה וסבתא הייתה באה לשמור עליה, היא ישר היתה רצה לתיק שלה ומחפשת הפתעות. כל פעם שהיא ומשפחתי היו הולכים לים ויושבים במסעדה על החוף , היא הסתובבה בין שולחנות האנשים והם היו מכבדים אותה באבטיחים או בצ'יפס.
זיכרון ילדות של הוא כשהייתה בת חמש , נסענו המשפחה והחברים לבית מלון באילת , ושם בארוחת ערב שהייתה בחוץ על שפת הבריכה ,היא השתוללה ורצה וכך נפלה לתוך הבריכה במים העמוקים , ומגישת החדשות יונית לוי
הוציאה אותה מהמים. זכור לי שכשהיינו בקמפינג באכזיב , כלב של אחד המנהלים שבמקרה היה חבר של ההורים שלי התנפל עליה ונשך אותה ברגל בזמן שסחבה את שקית הקניות.

אני ואחותי רבות המון, כל הזדמנות שיש לנו לריב גם אם זה על הדברים הכי קטנים אנחנו לא מפספסות אותה, שאנחנו לא רבות מאוד כיף להיות בחברתה של אחת והשנייה ואנחנו יכולות להסתדר מצוין, פעם כשההורים שלי היו יוצאים אני ואחותי היינו מתחילות לשיר "...הם הלכו הם הלכו הם הלכו ... !!!"



אחי אדיר 

אחי אדיר נולד בתאריך 20.11.2005 י"ח בחשוון, בבית החולים  בילינסון.
כשהיה בן חצי שנה יצאה לו שן ראשונה והמילה הראשונה שלו הייתה – אור.

הוא היה במשפחתון של ליאורה, אחר כך עבר למשפחתון של יוכי , אז עלה לגן צבעוני, עבר לגן יסמין ועלה לבית הספר "אפק" שנמצא בו היום ולומד בכיתה ב'.

הוא החל להרכיב משקפים מגיל שלוש והוא ממשיך גם היום בנוסף לכך יש לו עין אצלה זאת אומרת שבכל יום הוא צריך לשים פלסטר המחסה את העין החזקה שלו בכדי שהעין החלשה שלו תתחזק.

התחביבים של אדיר הם לשחק במחשב, כדורגל, פינג פונג, כדור סל ולרכות על אופנים, הוא מאוד אוהב לצאת לטיולי שינה בים ובכל פעם שאבא שלי שואל אותו אם הוא רוצה ללכת להליכה בים, התשובה תמיד – כן!
הוא הולך לחוג לחימה משולבת פעמים בשבוע בימי שני וחמישי.

אני ואדיר מאוד אוהבים להיות אחד עם השני, אני עוזרת לו בדברים שהוא מתקשה ואוהבת מאוד ללמד אותו תרגילים בהתעמלות קרקע, בנוסף לזה אנחנו אוהבים מאוד לצחוק ולדגדג אחד את השני, לעשות מלחמה עם מכות ולשחק מחבואים.









יום חמישי, 19 בדצמבר 2013

על עצמי

שלום, קוראים לי דניאל גיל.
נולדתי בבית החולים בלינסון שבפתח תקווה בתאריך 16.1.2001 ( השש עשרה לינואר ), במשקל של 3.750 קילוגרם
בגיל חמש חודשים יצאה לי השן הראשונה, בגיל שמונה חודשים עשיתי את הצעד הראשון והמילה הראשונה שאמרתי הייתה אבא.
הורי התלבטו אם לקרוא לי דניאל או נועה, לבסוף הם בחרו בדניאל מכיוון שהם חשבו שהשם יותר יפה ומיוחד.
יש לי שני אחים: אחות גדולה - עמית, בכיתה י' והיא בת 15
                       אח קטן - אדיר, בכיתה ב' והוא בן 8
יש לי גם כלבה שקוראים לה לולה ואני אוהבת אותה מאוד !! 3>
בילדותי הייתי אוהבת לשחק במורה ותלמידה עם אחותי או אחי ולפעמים לדמות  גם את הבובות לתלמידים , הייתי משחקת גם ב"דנה ושני" משחק שאני ואחותי המצאנו המספר על שני חברות טובות שעושות הכל ביחד, בנוסף אהבתי לקרוא ספרים, לצפות בטלוויזיה, לשחק במחשב ,לצייר, ולשיר.
אמי סיפרה לי שכשאמרו שאני צריכה לשים משקפיים היא עשתה לי מסיבה בגן לכבוד המשקפיים, אני לא ממש זוכרת את זה אבל אני בטוחה שהיה כיף ושהמסיבה הזאת גרמה לי לשים את המשקפיים.

בילדותי חוויתי "טראומה" שנמצאת איתי עד היום וזה צלקת על המצח, כשהייתי בגן לבשתי סנדלים שקצת גדולות עליי, אחת מבנות הגן רצתה להיכנס אך היא לא הצליחה לפתוח את שער הברזל, הגננת ביקשה ממני שאעזור לה ושמחתי מאוד! רצתי אל השער ונפלתי בגלל הסנדלים על אחד מהשפיצים של השער, בדיוק באותו הזמן שנפלתי הילדה הצליחה לפתוח אותו ולכן "התנגשנו" אחד בשני. כתוצאה מהנפילה נפתח לי המצח- אני זוכרת שהלכנו למוקד והדביקו לי אותו עם דבק שורף, כיום יש לי על המצח צלקת , בנוסף כשהייתי קטנה היינו אצל בני דודים שלי ושיחקנו מחבואים, בחצר של בני הדודים יש ירידה גדולה שעליה יש שביל מבטון, רצתי על שביל הבטון כדי לצאת מהמחבוא אך נפלתי על ברזל שהיה על השביל ושברתי את שני השיניים הקדמיות שלי, אני זוכרת שנכנסתי לבית שלהם ואשתו של דוד שלי שמה את חצי השן שנשברה לי בכוס חלב, מאז כמעט בכל שנה נופלת לי לפחות פעמיים ההשלמה של אחת מהשיניים.

ההורוסקופ שלי הוא מזל גדי, היסוד שלו הוא אדמה וזה מזל מאוד עקשן, קשה לו להביע רגשות וכשהוא סוף סוף עושה זאת זה מעיד שהוא מרגיש פתוח וחופשי . הוא נוטה לחומריות, מנהיג, מאוד מאוד מחושב ויודע מה הוא רוצה, שואף תמיד להצליח, נאמן, וכשהוא אוהב אז זה עד הסוף.
התכונות שקיבלתי ממזל הגדי הם:

  •  עקשנות - שאני רוצה משהו אני יעשה הכל כדי להשיג אותו, אימי אומרת שאני עקשנית מאוד בדברים שחשובים לי ועקרוניים לי
  • שאיפה להצלחה - כשאני עושה משהו אני משתדלת לעשות אותו על הצד הטוב ביותר, כשאני מזלזלת אני מאוכזבת מעצמי ומרגישה שיכולתי להתאמץ ולהצליח יותר.
  • נאמנות - כאשר אני מתחברת למישהו או משהו אני יעשה הכל כדי לא לאבד את זה , למשל החברות הטובות שלי זה אחד הדברים החשובים לי בחיים, אף פעם אני לא ידבר עליהם מאחורי הגב
  • קשה להביעה רגשות - בדרך כלל אני לא נפתחת מפני אנשים מכל בחינה אפשרית: צחוקים , אהבה, עצב או כעס אבל כשזה קורה אני מביעה אותם ובגדול! 

כמה דברים על תאריך יום הולדתי:
  • אני מזל גדי
  • אבן המזל שלי היא גרניט
  • נולדתי בחורף
  • נולדתי בשנה הסינית של הדרקון
  • נשיא ארה"ב היה ביל קלינטון ( דמוקרטי )
  • אני בת 12 שנים 11 חודשים ו- 4 ימים ( 20/12/13 )
  • בשנים של כלב אני בת 84 שנים 
  • מאז שנולדתי עברו 4,721 ימים

סדר היום שלי - 
אמי מעירה אותי בבוקר, אני קמה לאחר די הרבה זמן מתארגנת ויוצאת לבית הספר.
אני חוזרת מבית הספר אל ביתי, אוכלת, משחקת במחשב, מכינה שיעורים ונפגשת עם חברות. בערב אני רואה טלוויזיה, אוכלת והולכת לישון.
בימי ראשון ורביעי אני מגיעה אל ביתי אוכלת מתארגנת לחוג וחוזרת רק בערב, אוכלת ארוחת ערב, רואה טלוויזיה והולכת לישון.
אני הולכת לצופים בימי שלישי בין השעות חמש - שבע ובימי שישי בין השעות שלוש - חמש.


מאז שאני זוכרת את עצמי בערך אני ומשפחתי אהבנו לצאת לטיולי קמפינג ( שינה באוהלים ) על חוף הים עם חברים, לעשות פיקניקים ובעיקר לטיל בטבע.
אני זוכרת ששחיתי בים ופתאום אני רואה נייר מנצנץ מתקרב אליי שחיתי אליו ומצאתי 100 שקלים, הלכתי לאבי והוא אמר לי שהוא ראה מישהו שיוצא עם המון שטרות מהמים ואולי זה נפל לו, בנוסף אני זוכרת שאני ,אחותי וחברים שלנו אהבנו לתפוס דגים וסרטנים היה יום אחד שמצאנו שושנת ים, שמנו אותה בבקבוק וזרקנו לתוך הבקבוק דגיגונים שתפסנו, ראינו איך היא אוכלת אותם וזה היה מוזר ...

תחביבי האהובים הם מחשב, טלפון, טיולים, ספורט והתעמלות קרקע 3> 3>
התעמלות קרקע זה הספורט האהוב עלי, נרשמתי לחוג ההתעמלות קרקע בזכות אחותי וחברתי - מעיין.
אני זוכרת שלפני שנרשמתי לחוג אני ואחותי התחלנו להתאמן בשפגטים וגשרים בבית. בשנה השנייה שלי לחוג עליתי לנבחרת של ראש העין והתרגשתי נורא - מאז אני רק מתאמנת ומתקדמת יותר ויותר, כיום אני נחשבת לאחת הטובות והמתקדמות בחוג בתחום הפירמידות ( בואו נגיד שבאקרובטיקה יש לי במה עוד להשתפר... ), אני מתאמנת פעמיים  בשבוע 2.5 - 3.0 שעות באימון.
בעתיד ארצה לפתוח בית ספר להתעמלות הכולל אקרובטיקה, פירמידות: זוגות ושלשות, גמישות וכושר.
בית הספר הזה יהיה דומה לבית הספר שאני לומדת בו רק שהוא יהיה יותר משופר ומתקדם :) ארצה גם להגיע לאולימפיאדה ולאליפות אירופה באקרובטיקה זוגות ( פירמידות )





את בת המצווה שלי חגגתי במועדון פארטי שואו , הייתי בין הילדות הראשונות שחגגו בת מצווה בשכבה ולכן זה היה מאוד מלחיץ, כשהגיעו הילדים אני הייתי למעלה והתחבאתי, כולם מחאו כפיים ואני ירדתי ממדרגות הספירלה בחיוך :) :) כולם חיבקו אותי ואחר כך היו משחקים כמו השור הזועם, משחקי שולחן, משחקי ווידאו.. ובהם היו תחרויות ואחר כך היו ריקודים, אוכל ומשחקי חברה שונים. 
לבת המצווה שלי הגיעו 73 חברים מתוך 77 וזה שימח אותי מאוד.